שר’ רוטשילד 70, תל אביב מס' רב- קווי : 03-5604938
צרו עמנו קשר
checked

האם לבעל יש זכויות בדירה שנרכשה חודשים ספורים לפני הנישואין אך נרשמה על שם האישה בלבד?

כידוע על פי חוק יחסי ממון דירה שהיתה בבעלות אחד מבני הזוג לפני שנישאו ("נכס חיצוני") לא תכנס לגדר הרכוש אותו יש לחלק בבוא בני הזוג להתגרש. יחד עם זאת בתי המשפט לאורך השנים לא מנעו אפשרות מבן הזוג שלא היה רשום כבעלים להוכיח את זכויותיו באותו נכס (או דירה) וזאת מכח "כוונת השיתוף הספציפי" שבדין הכללי, הדבר יצר עם השנים חוסר וודאות. השופט אלון גביזון מבית המשפט לעניני משפחה בבאר שבע מציע מודל חדש שישמש ככלי לבחון את הדברים.


כידוע על פי חוק יחסי ממון דירה שהיתה בבעלות אחד מבני הזוג לפני שנישאו ("נכס חיצוני") לא תכנס לגדר הרכוש אותו יש לחלק בבוא בני הזוג להתגרש. יחד עם זאת בתי המשפט לאורך השנים לא מנעו אפשרות מבן הזוג שלא היה רשום כבעלים להוכיח את זכויותיו באותו נכס (או דירה) וזאת מכח "כוונת השיתוף הספציפי" שבדין הכללי. כאשר אותו "נכס חיצוני" הרשום על שם בן זוג אחד בלבד הנו דירת מגורים נקבע כי יש אף להקל את נטל ההוכחה על מי שטוען לשיתוף בה. אולם "להקל" אין משמעותו כי די שיראה כי היו נשואים שנים רבות, אלא עליו להראות "דבר מה נוסף" שילמד על כוונת השיתוף. דוגמאות לכך הן למשל: האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין. או האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין על ידי ירושה או מתנה. או האם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס אחר שהוא הביא עימו לנישואין וגם הוא נשאר רשום על שמו בלבד. מה התקופה שהדירה היתה רשומה על שם אחד מבני הזוג לעומת מספר השנים בהם הם התגוררו ביחד. האם לצורך התשלום על הדירה נלקחה משכנתא או הלוואה והאם היא שולמה במשותף על ידי שני בני הזוג. האם במהלך השנים נעשה שיפוץ גדול או תוספות בניה משמעותיות אשר מומנו מהכספים המשותפים. האם בן הזוג שהדירה רשומה על שמו יצר איזשהו "מצג" בפני בן הזוג השני שכוונתו שהיא תהיה רכוש משותף.
קיימים מלומדים הסוברים כי מאחר והלכת השיתוף הספציפי נתפסה יותר כענין של צדק נקודתי הנתון לשיקול דעתו של השופט שדן בתיק, הדבר הקשה מאוד תכנון צעדים מראש או חזית תוצאות המשפט.
בית המשפט בפסק הדין מציע מודל תכליתי שבודק קודם כל האם יישום חוק יחסי הממון במקרה הספציפי מביא לתוצאה שהיא שיויון כלכלי צודק בעת הגירושין. רק אם יתברר כי תוצאה זו לא מושגת- אפשר לנסות לחפש תרופה בדין הכללי (הבא לידי ביטוי בחוקים אחרים כמו חוק החוזים, דיני קנין, דיני נאמנות וכו), ולבדוק האם היתה כוונת שיתוף ספציפית (כאשר כאמור אם לא מדובר בדירת מגורים הנטל להוכיח זאת יהיה גדול הרבה יותר).
בית המשפט יישם גם את המודל התכליתי אותו הציע ולקח בחשבון שלבעל יש דירה נוספת הרשומה על שמו. ולכן יישום חוק יחסי ממון (הקובע כי נכס חיצוני לא יכנס לאיזון) מביא את הצדדים לתוצאה צודקת של שיויון כלכלי בעת הגירושין ולכן אין צורך לחפש פתרון בדין הכללי.
בית הדין הוסיף שגם ללא יישום המודל התכליתי שהוצע היה קובע כי לא הוכחה כוונת השיתוף הספציפי . במקרה הנדון בית המשפט לא ראה בדירה דירת מגורים, למרות שהזוג התגורר בדירה מספר שנים, זאת אחר והם עברו להתגורר בבית אחר שנרשם על שם שניהם והשכירו את אותה דירה. בית המשפט סבר כי כאשר מדובר ב"נכס חיצוני" שאינו דירת מגורים יש להקשיח את הקריטריונים והנסיבות העובדתיות, ובכך להגביר את נטל ההוכחה המוטל על מי שהנכס אינו רשום על שמו אולם הוא מעונין להוכיח את "כוונת השיתוף הספציפי".
במקרה זה מצג שהציג דווקא בן הזוג שהדירה לא היתה רשומה על שמו לימד על חוסר כוונת שיתוף ספציפי:  בית המשפט קבע כי משבחר אותו בן זוג לרכוש בית במשותף אם בת זוגו למרות שהיו בתקופת משבר זוגי וכלכלי ולהשאיר את רישום הדירה על שמה בלבד- הוא זה שיצר את המצג שיש בו למנוע את השיתוף באותה דירה.
עוד אמירה מענינת של בית המשפט התייחסה לנסיונו של הבעל לטעון כי הדירה נרשמה על שם האישה כדי להתחמק מתשלום מס רכישה וכדי לקבל משכנתא בתנאים מועדפים שלהם היתה זכאית רק האישה. בית המשפט אמר כשבוא הבעל לדרוש סעד שמקורו בדיני היושר (שבית המשפט יצהיר כי הדירה היא גם בבעלותו למרות שמבחינת הרישום החוקי היא לא), בוודאי שטענה של "השתק שיפוטי"  מקבלת משנה תוקף ומצטרפת לסיבות לדחיית הטענה. 
תמ"ש 50571/10/12 פלוני נ' אלמונית בבית המשפט לעניני משפחה בבאשר שבע ניתן ביום 20.8.15 מפי סגנית הנשיאה השופט אלון גביזון.