שר’ רוטשילד 70, תל אביב מס' רב- קווי : 03-5604938
צרו עמנו קשר
checked

האם החובה המוחלטת של האב במזונות ילדיו לפי הדין העברי תואמת את עקרון השיוויון?

החובה לשאת במלוא מזונות הקטינים (ההכרחיים, לא מדין צדקה) עדיין חלה, עפ"י המצב המשפטי והחקיקתי דהיום, על האב ולא על האם. השופטת פאני גילת כהן בפסק הדין שחלקו יובא לעיל מנתחת כיצד החיוב האבסולוטי שמכח הדין האישי יכול לדון בכפיפה אחת עם עקרון השיוויון ועם הרוח המנשבת בפסיקת המזונות בעת האחרונה המכוונת לחלוקה הוגנת, צודקת ואף שוויונית של הנשיאה בהוצאות הילדים הקטינים, כזו המביאה בחשבון את יכולותיהם הכלכליות של ההורים ואת נסיבותיו הפרטיקולריות של כל מקרה לגופו.


הקטעים המובאים הם מתוך פסק הדין וההפניות שבו:

" אין חולק, כי ערך השוויון הוא מנשמת אפה של שיטתנו, עוד מימי היווסדה, והוא נר לרגלנו, וכדברי כב' השופט זמיר בבג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נגד ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 501, 535-536: "עקרון השוויון יש לו שורשים עמוקים במשפט ישראל...עקרון השוויון הוא כלל מנחה בפרשנות חוקים. כך בדרך כלל, וכך גם בשוויון בין המינים, שאף הוא מעוגן, בין היתר, בהכרזה על קום המדינה. הנה, לדוגמה, בהקשר של שוויון בין המינים, דברים שאמר השופט ברק בבג"צ 953/87, 1/88, בעמ' 331: 'מבין ערכי היסוד של השיטה מקובל ומוכר הוא הערך בדבר השוויון'".
בעת הזו כבר שנינו ולמדנו את המלצות דו"ח הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל (ראו הדו"ח המכונה "דו"ח ועדת שיפמן" מיום 20.9.2012). דו"ח ועדת שיפמן אמור לחולל, כלשונו, מפנה משמעותי בכל הקשור בחבות ההורים במזונות ילדיהם הקטינים. על פי הצעת חוק זכות הילד לתמיכה כלכלית, התשע"ג-2012 המוצע במסגרתו, לא תהא עוד חבות ההורים בדין האישי החל עליהם. על פי הוראות סעיפים 2-3 להצעת החוק האמורה, כל ילד זכאי לתמיכה כלכלית וכל הורה חייב בסיפוקה בכפוף להשתכרותו, לחלוקת ימי ההורות ולפרמטרים נוספים המפורטים בהצעה.
עם זאת, מדובר עדיין בהמלצות אשר טרם קרמו עור וגידים והמצב המשפטי בעינו עומד. 
ידוע, כי כל עוד לא הפכה הצעת החוק לחוק, על בית המשפט לפעול על פי המצב המשפטי הנוהג בעת מתן פסק הדין, והוא אשר מחייבו. עם זאת, אין זה מן הנמנע כי המלצות ועדת שיפמן כשם שהן  עולות מן הדו"ח שגובש בתום עבודתה תשמשנה אותנו כמקור פרשני של הדין החל ויישומו, הן בנוגע לקביעת היקף הצרכים של הקטינות, ההכרחיים ושאינם הכרחיים, והן בנוגע להגדרת יכולתו הכלכלית של כל אחד מן ההורים.
במצב החברתי הנוהג כיום, נשים רבות עובדות, משתכרות למחייתן, נושאות במשרות נכבדות ומצליחות לפתח עצמאות כלכלית. לא אחת, עולה בידי אישה להשתכר שכר גבוה משל בן זוגה ו/או משל אבי ילדיה.
אמנם עת הטיל המשפט העברי את חובת המזונות על האב, תאם הדבר  את פני החברה אותה עת, אולם אין זה המצב כיום.
עמד על כך כב' השופט רובינשטיין ב-בע"מ 1356/08 פלונית נגד פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]): "אוסיף באשר לנושא הנכבד של הנשיאה השוויונית, כי דומה שאליבא דכל השיטות המתרוצצות בקרבה של מערכת המשפט, ישנה התקרבות לכיוון של השתוות ניכרת במעמד הצדדים בנשיאה בעול. דבר זה הוא בן הזמן; לא הרי הימים האלה כימים משכבר, ומערך היחסים במשפחה נשתנה – דבר המצוי, כך ניתן לומר, בידיעה שיפוטית. בעוד שבמשפחה ה"היסטורית", ברוב המקרים היתה האישה אשר על הבית והבעל "שר החוץ" המפרנס...בעולם דהאידנא הנטייה היא יותר ויותר כי שני בני הזוג יצאו לעבודה. יתר על כן, יש שיתוף גובר והולך של האב במטלות גידול הילדים, עד כדי שותפות רחבת היבטים ויישומים בין בני הזוג במקרים רבים. לכך אין המשפט אוטם את עיניו ואוזניו. מנגד, עדיין נודעת, בגילאים קטנים במיוחד, דומיננטיות לאם ביחס להשקעה בטיפול בילדים; ועוד, במשפחות פרודות, ההורה המשמורן (על פי רוב האם) משקיע משמעותית יותר ממשנהו בטרחה הכרוכה בגידול הילדים, וגם לכך יש לתן ביטוי".
לפיכך מתעורר הצורך לבחון מחדש את ההלכה הנוהגת, ולמצוא את שביל הזהב בין ההלכה הקיימת ובין עקרונות השוויון והצדק, המשמשים ממילא כיריעה הפרושה מעל לראשנו בבחינת "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים, מזמור פ"ה).
הדברים מקבלים, כמובן, משנה תוקף בעידן בו מצויים אנו, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הפך את עקרון השוויון לעקרון חוקתי על חוקי, החולש על הדין הכללי ואשר מחייב פרשנות הדין הקיים לאורו (ראו למשל בג"צ 454/94, 453, שדולת הנשים נ' ממשלת ישראל מח(5)501, 503; א. ברק "פרשנות במשפט", כרך ג', פרשנות חוקתית תשנ"ד, 423 - 426).

עלינו לפעול ליישום ערך השוויון גם בתחום דיני המשפחה וכדברי כב' הנשיא ברק: "בתוך התא המשפחתי יש לקיים את עקרון השוויון, שוויון בזכויות ובחובות" (אהרון ברק "הגישור בסכסוכי משפחה – גשר בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הדתי?" דיני המשפחה בעידן  בית המשפט למשפחה (י. גייפמן עורך, 2000), חלק ג' עמ' 1149, 1155.

ובעניין הדרכים העומדות בפני בית המשפט לשם התאמת הדין לעקרונות השוויון והצדק ולשינויים העתיים, עמד על כך כב' השופט ש. שוחט בתמ"ש (ת"א) 50770/03 כ.י נגד כ.א [פורסם בנבו] וסיכם זאת כך:

1. הליכה בתלם ההבחנה בין 'צרכים הכרחיים' לצרכים שמעבר להכרחיים תוך צמצום רכיבי הצריכה הנופלים בגדר ה'צרכים ההכרחיים' עד למינימום והפניית יתר רכיבי הצריכה לעבר דיני הצדקה המטילים את החובה לסיפוקם  על האב והאם באופן יחסי להכנסותיהם (ראו לעניין זה תמ"ש (ת"א) 82010/96,  סער נ' חפר [פורסם בנבו] תק-מש 97(4)1 ופסקי הדין המחוזיים אשר תחמו אף בסכומים את גובה הצרכים ההכרחיים כמו עמ"ש (ת"א) 44/96 פלוני נ' פלד [פורסם בנבו] תק-מח (97) 15623 ו - בר"ע 1895/02, ב.י. נ' ב.נ. [פורסם בנבו] תק -מח 2003(1), 23019.  ניוד רכיבי צריכה מסוימים ממעגל 'הצרכים ההכרחיים' למעגל הצרכים שמעבר לכך הינו פתרון יצירתי חיובי שאינו נלמד מהדין האישי-העברי אך גם לא עומד בניגוד לו. ההבחנה בדין האישי-העברי, בין שני המעגלים, כהבחנה, מקובלת. הקביעה איזה רכיבי צריכה יש לשייך למעגל  הראשון ואיזה רכיבי צריכה יש לנייד ולשייך למעגל השני הינו ענין לשיקול דעתו של ביהמ"ש היושב לדין.

בעניין זה צעדו בתי המשפט לענייני משפחה צעד נוסף ולשם האיזון הנכון הפחיתו מהכנסותיו של האב את הסכום שחויב לשלם במסגרת חובתו האבסולוטית לשאת במזונות ההכרחיים ואת היתרה העמידו אל מול הכנסת האם לצורך חלוקת הנטל - באופן יחסי -  בסיפוק המזונות שמעבר למזונות ההכרחיים.

2. היו מי ש"השתלחו" בדין האישי וגרסו לביטולו תוך החלת עקרון השוויון העולה מס' 3א לחוק המזונות בניגוד גמור לפסיקה רבת השנים של ביהמ"ש העליון (ראו לעניין זה תמ"ש (ת"א) 86791/97 נ' י' נגד נ' א' [פורסם בנבו] תק-מש 2003 (2) 182. גישה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי תוך קביעה ברורה שהוראת ס' 3א' לחוק המזונות אינה יכולה להוות מקור להחלת עקרון השוויון על מי שיש לו דין אישי מהטעם הפשוט -בהיותה הוראה מהוראות חוק המזונות שהוראותיו (בוודאי המהותיות) אינן חלות על מזונות קטינים  הנשלטים על ידי הדין האישי (עמ' 1150/03  י' נ'(קטין) נ' א' נ' [פורסם בנבו] תק-מח 2004(1), 1876.

3. מנגד, היו מי שביקשו לעשות שימוש בדין האישי-העברי וללמוד ממנו על הצורך בחיוב שוויוני של האב והאם במזונות ילדיהם הקטינים. כך למשל נעשה שימוש בדיני היושר במשפט העברי. כדין הפורש את מצודתו (כעקרון תום הלב במשפט האזרחי) על כלל הדינים בדין העברי.

בע"מ 367/02 (י-ם), פלוני נ' אלמונית ואח' (לא פורסם) [פורסם בנבו] מוצאת סגנית הנשיא כב' השופטת בן עמי (כתוארה אז) את מקורם של דיני היושר במשפט העברי בהוראת "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח) וכן בדיבור "תעשה הטוב והישר" (דברים י"ב, כ"ה). כב' השופטת בן עמי מפנה לנאמר בספרו של השופט זילברג "כך דרכו של תלמוד", עמ' 58:
"דיני היושר של המשפט העברי אינם חופפים לדיני היושר של המשפט האנגלי, אולם יונקים ממקור אחד, מן הצורך להקהות חודו של דין, וליצור בצדו תהליך שימתיק או יקציע את הזיזים והבליטות שבו...
המשפט הוא דבר השווה לכל נפש, אך אינו הולם בדיוק נמרץ את רישומי אבריו של הפרט. היושר מווסת ומישר את ההדורים של החוק..."  ולדבריו של פרופ' אריאל רוזן-צבי, במאמרו "על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו" (עיוני משפט י"ז 5, 13), בו הוא קובע, כי ניתן לאמץ דיני היושר במשפט העברי במקרים הראויים: "באמצעות ערך היסוד של "ועשית הישר והטוב" ניתן, במסגרת המשפט העברי, למלא לקונות במשפט, ניתן לפרש את הכתובים ע"י השלטת היסוד האמור עליהם, וניתן להטיל חובות אינדיווידואליות החורגות משורת הדין, אך הופכות עם הזמן חלק בלתי נפרד ממנו" (ראו לעניין זה פרשת סער נ' חפר, הנ"ל).

עם זאת, שימשו דיני היושר בעניין זה כהצדקה לצמצום מעגל 'הצרכים ההכרחיים', ולהרחבת מעגל הצרכים שמעבר לכך ולא ככלי להחלת ה"ישר והטוב"  לקראת שוויון מלא בין האב והאם  בכל הנוגע לחובת סיפוק מזונות ילדיהם הקטינים.
ניסיון מעניין ליישב בין הוראת סעיף 3א' לחוק המזונות לבין הדין העברי אנו מוצאים בספרו של פרופ' מ. קורינלדי "דיני אישים משפחה וירושה - בין דת למדינה מגמות חדשות" בהוצאת נבו. בפרק הרביעי לספרו, נדרש פרופ' קורינלדי לשאלת שוויון החובות בין הורים בדיני מזונות ילדים (עמ' 119 שם). בפרק זה מעמיד המחבר לבחינה מחודשת, כלשונו, את יסודות הפסיקה האזרחית, על ההבחנה שבה בין מעגל 'הצרכים ההכרחיים' לבין מעגל הצרכים שמעבר לכך ומגיע למסקנה, תוך בחינת מקורות המשפט העברי השונים לעניין זה, כי האם היהודייה אינה חייבת כלל במזונות ילדיה הקטינים, גם לא על פי דיני הצדקה כמשמעות החיוב על פי דין זה לצורך הוראת ס' 3(ב) לחוק המזונות. לשיטתו, החיוב המוטל על האם לזון את ילדיה הינו חיוב מכוח דיני הצדקה הכלליים ולפיכך נופלת היא בגדר אדם "שאינו חיי במזונות ילדיו....וגו'" כך שיש להטיל עליה, בהעדר חובה על פי הדין האישי, את החיוב מכוח החוק להשתתף במזונות ילדיה עפ"י עיקרון היכולת היחסית.

מגמת השוויון השואפת להחיל את עקרון השוויון על שני ההורים בעת פסיקת מזונות ילדים ולקבוע את גובהם קיבלה תאוצה נוכח שני פסקי דין שניתנו לפני כעשור בבית המשפט העליון ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'ה:

בע"מ 5750/03 ריטה אוחנה ואח' נ' אליהו אוחנה [פורסם בנבו] תק-על 2005 (2), 2560 קובע ביהמ"ש העליון, כי "בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו לוקח ביהמ"ש בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של האב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם" ומפנה בעניין זה לפסיקה המסורתית בע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז לו(3) 449; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר לח(2) 14 ואח' וכן למ. שאווה, "הדין האישי בישראל" מהדורה 4, 2001, כרך שני עמ' 855-853.
הנה כי כן, בית המשפט העליון קובע כי פסיקת מזונות קטינים תיעשה על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, ואין הוא רואה בכך סתירה להוראות הדין האישי. ודוק: בית המשפט העליון דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, תוך קביעה כי פסיקתו "הולכת בתלם הפסיקה מבחינה זו, ומיישמת הלכה למעשה דרך זו בהפחיתה בנסיבות ענין זה את שיעור המזונות שעל האב לשלם לבנותיו בשים לב ליכולת הכלכלית שלו ליכולתה הכלכלית של האישה ולצרכי הבנות".

על דברים אלה חזר ביהמ"ש העליון גם בע"מ 2433/04, צינובוי  נ' צינובוי תק-על 2005(2) 2158. ביהמ"ש קובע שם, כי פסיקת המזונות נעשית על דרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים  וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות".


לפסק הדין: תמש (ק"ג) 40995-11-12 פלונית נגד אלמונית ניתן ביום 3.8.15 מפי כב' השופטת פאני גילת כהן.